מלול מיכאל נ' קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ

פסק דין

רקע כללי

1. התובעים הינם יורשיו של המנוח מיכאל מלול ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה עובד של הנתבעת – קופת הפנסיה לעובדי הדסה בע"מ (להלן: "הקופה") והיה גם מבוטח כעמית בקופת הפנסיה.

בין המנוח לקופה הייתה מחלוקת בעניין זכויותיו הפנסיוניות, כפי שיפורט לקמן.

2. המנוח עבד שנים רבות, מיום 1.5.62 עד ליום 10.1.03, בתפקיד מנהל מערך דמי הגמולים של הקופה. תנאי שכרו היו כשל עובדי הדסה, כפי שמסר (פרוטוקול מיום 11.5.10, עמ' 2 שורות 24-25). אין חולק כי המנוח היה עובד מוערך ופעל בנאמנות ומסירות. במסגרת עבודתו עסק, בין היתר, בחישוב זכויות הפנסיה של החברים, על פי חוקת הדסה והסכם הפנסיה לעובדי הדסה. בין היתר שולם לעובדי הדסה ובתוכם המנוח שכר שכלל רכיב שנקרא "תשלום הדסה", מאז 1982, כאשר ב-1993 נקבע בהסכם קיבוצי שיהיה זה רכיב פנסיוני לכל דבר ועניין, והופרשו עבורו כספים לפנסיה לקרן ה.ע.ל. (להלן: "ה.ע.ל."), שהיתה נתבעת 1 בתביעה זו ונמחקה (להלן: "תוספת הדסה").

3. המנוח הגיע לצבירה של שבעים אחוזי פנסיה ביום 1.5.92 (לאחר שלושים שנות עבודה). המנוח הגיע לגיל פרישה (65) ביום 31.3.00 אך המשיך לעבוד ופרש לפנסיה כאמור רק ביום 10.3.03.

4. לאחר פרישתו הגיע המנוח להסכמה עם הקופה (נספח ז' לסיכומי התובעים) ולפיה ככל שיוכלל "רכיב הדסה" בפנסיה החודשית שהוא מקבל, הוא מוותר על זכויותיו בכספים שנצברו לזכותו בקרן ה.ע.ל.

בסיכומיו (סעיפים 14, 19ׂׂ) ציין ב"כ התובעים כי המנוח קיבל פיצוי (בהתאם לסעיף 24 א' לתקנון הקופה כפי שהיה אותה עת) בשיעור כפל תשלום שנוכה משכרו, למעט ביחס לתוספת הדסה, והופרש לקופה כדמי גמולים חלק עובד, לאחר שהשלים צבירה לפנסיה בשיעור 70%, דהיינו מיום 1.5.92.

5. במהלך הדיון המוקדם בפני כב' הרשמת בר"ג-הירשברג (כתוארה אז) הגיעו הצדדים להסכמות ואלה פורטו בהחלטתה. המנוח ביקש לחזור בו מההסכמות ובקשה זו התקבלה על ידי. לימים ביקשו התובעים (בקשה מיום 21.5.12) לשוב ולאמץ את ההסכמות ולפעול על יסודן. אף הפעם קיבלתי את בקשתם, לאחר שהנתבעים הסכימו לה. במסגרת זו נדחתה התביעה נגד נתבעת 1 (ה.ע.ל.) ונותר לברר את המחלוקת אל מול הקופה – נתבעת 2, שכאמור הייתה גם מעסיקתו של המנוח וגם קופת הפנסיה שלו.

6. בהחלטה מיום 21.10.12 (להלן: "ההחלטה") אומצה, אפוא, המסגרת עליה הסכימו הצדדים, וכך נקבע שם:

א. ניתן בזה תוקף של החלטה למתווה שהוצע והוסכם בפני כב' הרשמת, עליו הסכימו הצדדים כעת, וזאת בהתאם לתמצית שפורטה בהודעת התובעים מיום 14.5.10, כדלקמן:

1. בגין המנוח מיכאל מלול ז"ל, הועברו דמי גמולים לנתבעת 1, הקרויים רכיב "הסכם הדסה" בתקופה מ 9/94 - עד 6/2000.

2. הסכום שנצבר אצל הנתבעת 1, כתוצאה מהתשלומים כאמור בסעיף 3 לעיל, עבור רכיב "הסכם הדסה", הינו בסך 22,485 ₪. סכום זה הועבר מהנתבעת 1 לנתבעת 2.

3. בית הדין ידון ויפסוק בהליך שבין הצדדים, מכוח סעיף 24 א', בעניין דמי הגמולים ששולמו לנתבעת 1, בגין רכיב "הסכם הדסה", ומהו שיעורם. מוסכם על התובעים כי בסיס החישוב יהיה הסכום המצוין בסעיף 2 לעיל.

4. התובעים יגישו סיכומי טענותיהם בכתב, בתוך חמשה עשר ימים ממועד מתן תוקף של החלטה למתווה דלעיל, הנתבעת 2 תגיש את סיכומי טענותיה בתוך חמשה עשר ימים ממועד קבלת סיכומי התובעים.

5. הצדדים יהיו רשאים לצרף לכתב הסיכומים כל אסמכתא רלוונטית שברצונם להגיש ואף להסתמך עליה.

ב. הדיון הקבוע בתיק מתייתר אפוא והוא מבוטל בזאת.

ג. פסק דין באשר לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות, על יסוד הסכמת הצדדים, יישלח לצדדים בהמשך.

בהתאם להחלטה הגישו הצדדים סיכומיהם וצרופותיהם לאחר שוויתרו על חקירות והבאת ראיות נוספות.

טענות הצדדים